חבר שלי ניקי: סיפור על התגברות על בידוד עצמי, פחד ופאניקה

חבר שלי ניקי: סיפור על התגברות על בידוד עצמי, פחד ופאניקה

לפני שנים היה לי חבר בשם ניקי, בחור נאה, שניהל קרן גידור מוצלחת בניו יורק. כמו מנהלי גידור רבים, ניקי היה צעיר, מלא ביטחון עם אגו ענק. הוא לקח סיכונים גדולים עבור לקוחותיו, היה לו הרבה מזל והרוויח הרבה כסף עבור המשקיע שלו ואת עצמו. ניקי תמיד נהג במכונית ספורט ממש נחמד, בבעלות דירה גדולה והופיע בכל המסעדות והמסיבות הטובות ביותר לובש בגדים יקרים ותמיד הייתה לו חברה יפה.

אחרי יותר מעשור חי את "החיים הטובים" ניקי בגיל 51 עדיין האמין כי ההצלחה שלו תימשך לנצח. אבל אז לילה השווקים הסתובבו והתרסק. הגידור של ניקי הפך חסר ערך, והשאיר את ניקי בהלם. ניקי לא ישן במשך ימים מנסה להבין איך להציל את הקרן שלו.

כתוצאה של מתח, פחד ופאניקה הוא בסופו של דבר בבית החולים עם התקף לב. שנים של שתייה, מסיבות ולהיות עודף משקל היו במשבר הזה תפס את ניקי. הדברים נמשכו מרע, להחמיר. ניקי איבד במהרה את עבודתו ונאלץ למכור את הדירה היקרה שלו ואת מכונית הספורט וכל מה שממציא את זהותו של ניקי לא נעלמו.

ניקי התמודד עם ההבנה הקשה הקרה שלא משנה כמה קשה הוא רצה או ניסה, חייו לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיה. ניקי הרגיש אבוד, לבד, מפוחד וריק.

ניקי החליט לעזוב את ניו יורק לעבור לבקתה במדבר אלסקה שם כילד צעיר הוא בילה זמן עם אביו.

החיים במדבר לא היו קלים בהתחלה. עייף, עודף משקל ולא בריא ומכור לאלכוהול, ניקי הרגיש מבודד והחמיץ את העיר וחשב לחזור. אבל ככל שחלף הזמן ניקי התחיל להרגיש טוב יותר ויותר בבית עם התא הפשוט שלו ואת הטבע. הבידוד נתן לניקי זמן לחשוב על חייו. הוא בילה את ימיו בקריאה, מדיטציה וטיולים. אחרי כמה שבועות ניקי בעצם התחיל להרגיש בריא מאושר בשלום בפעם הראשונה מזה שנים רבות.

ניקי משתקף על חייו הישנים והבין כי החיים הישנים שהוא נצמד כל כך קשה, באמת לא משנה יותר. הכל נראה כמו זיכרון רחוק. הוא לא החמיץ, הבית, המכונית ולא את כל מזג האוויר ההוגן הוא קרא חברים.

בוקר אחד כמו ניקי הלך במדבר, הוא הרגיש גל של הכרת תודה לבוא עליו. ניק הרגיש אסיר תודה על היום בו השווקים התרסקו ושחרר את חייו כדי להביא אותו לרגע הזה. ניקי הבין שאם הגורל לא התערב, הוא לעולם לא היה מפסיק לרדוף אחרי כסף, ודברים נחמדים. הוא ידע שהוא יבזבז את חייו.

יום אחד בתור ניקי בריא חדש טיולי קילומטרים מהבקתה, ניקי לקח שובל על רכס המשקיף על נחל הרים. כשהוא התיישב לנוח, הוא ראה במרחק דוב חום גדול לדוג סלמון בנהר. אחד אחד הדוב תפס סלמון פראי גדול מהנהר הקפוא וזרק אותם על גדת הנהר. איזה מראה מרהיב ניקי חשב. ואז משום מקום הגיעו יריות והדוב הגדול נפל לתוך המים. ניקי צרח "לא..." אבל דבריו אבדו בשאגת הנהר.

ניקי טיפס במורד השביל התלול לכיוון הנהר, הטיפוס היה מפרך וארוך ועד שניקי הגיע לדוב המת הציידים נעלמו מזמן, והותירו את הגופה הגדולה וחסרת החיים מאחור. פתאום מאחורי סלע גדול ניקי שמע רעש מאחורי הסלע, דוב דקר את אפו, אבל במקום דוב חום גדול גדול, זה היה כוס תינוק אשר הופיע מייבב כפי שהתקרב זה אמא מתה. ניקי הוריד הרים את הדוב ולקח אותו הביתה. הוא קרא לדוב בני.

במהלך החודשים הקרובים בני וניקי הפכו לבלתי נפרדים וחיו יחד בבקתה. הם ישנו באותה המיטה ויצא לטיולים ארוכים והיה נאבק בשובבות. ככל שחלפו הזמן, ניקי הבין שבני נעשה גדול יותר, וחזק יותר והחל לאכול אותו מחוץ לבית ולבית. אז ניקי היה לוקח את בני לטיול הארוך בחזרה לנהר לדוג סלמון. בני המשיך לגדול ויום אחד כמו ניקי קרא את ספרו, בני הפך חסר מנוחה וניקי הבין שהגיע הזמן לבני לחזור לטבע ולבני מינו. למחרת ניקי צפה בני, כשהוא נכנס ליער, הבין שהוא לא יכול לראות את בני שוב, אבל ניקי החליט לתת לבני ללכת.

כמה ימים חלפו וניקי התחיל להתגעגע בני מקווה שהוא יחזור. הרצון של ניקי לראות את בני שוב התחזק במהלך הימים הקרובים הוא התחיל להתחרט לתת בני ללכת. הוא התחיל לדמיין איפה בני יכול להיות. מחשבותיו עוררו במוחו.

עד שלבסוף, ניקי התחיל לדמיין מה עלה בגורלו של בני. הוא חשב על ציידים ולבו מלא בפחד ובהלה. לבסוף כל זה הפך יותר מדי עבור ניקי והוא החליט ללכת לחפש בני בנהר. ניקי טיילתי במשך שעות כדי להגיע לנהר וכל הזמן מוחו היה ערבוב ודאג אם הוא ימצא את בני. בסופו של דבר כאשר ניקי הגיע לרכס במרחק הוא ראה בני לדוג סלמון, בדיוק כמו שהם עשו יחד כל כך הרבה פעמים. ניקי היה כל כך שמח וכל כך.

ניקי מיהר אל הנהר וכפי שהוא הגיע לחבר הדוב היקר שלו, ניקי היה מלא שמחה, אהבה וחמלה. ניקי היה כל כך מודאג על בני ועכשיו היה כל כך שמח להתאחד עם החבר הכי טוב שלו. כשהתחיל להיות מאוחר ניקי החליט שהגיע הזמן לקחת את בני הביתה. בהתחלה בני נראה ששים ללכת הביתה, אז ניקי בעדינות דקר בני עם מקל ההליכה שלו, לדרבן אותו כל הזמן על הטיול הארוך בחזרה לבקתה. בני התנגד לעתים קרובות כל כך מפנה את ראשו ונהמה קלה, אבל ממשיך ללכת. בסופו של דבר הם התקרבו לבקתה, אבל להפתעתו של ניקי, כפי שהם כמעט הגיעו לבקתה, שם יושב על המרפסת מחכה לו, היה בני הדוב שלו.

ברגע שניקי הבין שהדוב שהוא דרבן כל הזמן הזה לא היה בני, אלא דוב פראי. פחד ופאניקה התעוררו בניקי. דוב הפראי חש הפחד של ניקי, הסתובב ונהם באכזריות מוכן לתקוף את ניקי. למרבה המזל ניקי הגיב במהירות והשתמש במקל ההליכה שלו להכות דוב פראי על אפו, גורם לו לברוח אל תוך היער.

אז למה דוב הפראי לא תקף את ניקי? למה ניקי הצליח לתקוע את הדוב החום הפראי והמסוכן ולדקור אותו כל קילומטרים אלה מהנהר בחזרה לבקתה? בזמנו ניקי האמין שהדוב החום שמצא בנהר היה בני האהוב שלו. ניקי היה כל כך שמח לראות את בני שוב ולכן לא היה לו פחד או פאניקה ובמקום זה היה כל כך מלא אהבה והקיף חמלה כזו, שאפילו דוב הפראי הרגיש חמלה וחוסר הפחד שלו, כך שהוא גם לא פחד מניקי ולא לתקוף.

הסיפור של ניקי מלמד אותנו הרבה דברים. ניקי היה סוחר קרן גידור ללא חת והצליח. היום השווקים התרסקו המוח ניקי היה מזועזע וכפי שהוא רצה נואשות חייו להיות כפי שהיה לפני שהשוק התרסק. פחד ופאניקה עקפו אותו וזה נחת אותו לחדר המיון. כאשר ניקי שכב בחדר המיון מאמין שהוא גוסס, הוא הבין באותו רגע, ששום דבר בחייו או בעולם הזה באמת חשוב. כל הדברים האלה שהיו כל כך חשובים לו, למעשה לא היו שום משמעות. כל הדברים שהדגישו אותו, כל המיקום החומרי שלו והשאיפות שלו היו חסרי משמעות.

ניקי הפך המאושר ביותר שהוא אי פעם היה בכל חייו, היום הוא איבד הכל ומצא את עצמו, מבודד עצמי בתא במדבר, חי פשוט קריאה, פעילות גופנית, מדיטציה ולא לדאוג מעבר לרגע הנוכחי. ניקי למד בדרך הקשה של איך התקשרות ורצונות הובילו לפחד ובהלה. הוא הבין שהוא לא יכול לשלוט הרבה על חייו. שהכל כמו הטבע, היה ארעי. ולבסוף שכאשר הוא באמת להרפות, הכל הפך, בסדר.

בסופו של דבר, ניקי גילה את כוחה של אהבה וחמלה כלפי אחרים. אפילו דוב פראי היה מסוגל להרגיש את הרטט הזה של חמלה, כפי שהעולם יכול.

בעולם שעכשיו עומד בפני בידוד עצמי, פחד ופאניקה — אנחנו יכולים לשקול את סיפור ניקי ואת מה שהוא גילה כאשר הוא עומד בפני נסיבות דומות.

לעוד דהמה

Leave a Reply

The Buddhist News

FREE
VIEW